פסק-דין בתיק ת"א 4365-09

1.         זהו פסק דין בתביעה לתשלום פיצויים, בגין נזקים שנגרמו לתובע, עקב פגיעתו בתאונת דרכים.

2.         התובע, יליד 17.10.67, נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 13.7.02.

            הנתבעות, אשר ביטחו במועד האמור את הרכב בו נהג התובע, לא חלקו על חבותן בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אך הכחישו את הנזקים הנטענים.

            התביעה הוגשה בביהמ"ש בדימונה, והועברה לבית משפט זה עם סיום כהונתי החלקית שם.

3.         כתוצאה מן הפגיעה בתאונה, נגרמו לתובע בין היתר, שבר בבסיס הגולגולת, וחבלות בריאות, בבטן, בכתף הימנית, ובעצם הבריח. כן נגרמו לו לטענתו, פגיעה קוגנטיבית, פגיעה נפשית קשה, והפרעות בשמיעה.

            עובר להתרחשות התאונה, עבד התובע כמנהל חשבונות בחברת "תרכובות ברום", ולטענתו עבד במקביל, במועדון באולינג בבאר שבע, אותו רכש מבעליו הקודם, מר יהודה נעים. לאחר התאונה, המשיך התובע לעבוד אצל מעסיקתו, הועבר למחלקה אחרת בחברה, התקדם לדרגת ראש מדור, ועובר לחקירתו, שימש כמנהל מחסן חומרי גלם של החברה.

4.         ביהמ"ש (כב' השופטת ר. בהט), מינה מומחים מטעמו, בתחומי א.א.ג, אורטופדיה, נוירולוגיה ופסיכיאטריה.

            פרופ' דני פליס, המומחה בתחום א.א.ג, קבע, כי התובע סובל מירידת שמיעה קלה דו צידית  בתדירויות הגבוהות, עם סף שמיעה לדיבור של 15 דציבל בממוצע, בגינה לא קבע נכות צמיתה, וכן קבע, כי התובע סובל מטיניטוס דו צדדי, בגינו נגרמה לו נכות צמיתה בשיעור 10%.

            המומחה בתחום האורטופדי, ד"ר ניסים אוחנה, קבע, כי לתובע לא נותרה עוד נכות אורטופדית צמיתה, כתוצאה מן התאונה. המומחה קבע, כי לתובע נגרמו נכויות זמניות כדלקמן: 100% לשלושת החודשים הראשונים לאחר התאונה, 50% בשלושת החודשים הבאים, 30% לשלושה חודשים נוספים, ו-10% מתום תשעה חודשים לאחר התאונה, למשך 3 חודשים.

פרופ' בלהה כהנא, המומחית בתחום הנוירולוגי, העריכה את נכותו הנוירולוגית הצמיתה של התובע בגין התאונה, בשיעור משוקלל של 14.5%, מהם 10% בגין "ירידה קוגנטיבית", ו-5%, בשל כאבי ראש וסחרחורות.

המומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר יהודה ברוך, העריך כי לתובע נגרמה נכות נפשית זמנית בשיעור 30%, לתקופה של שנה לאחר התאונה, וכן קבע, כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 20% בגין תסמונת בתר חבלתית, עקב התאונה.

התובע הגיש בשלב קדם המשפט, בקשה לפסול את חוות דעתו של המומחה בתחום האורטופדי, ד"ר אוחנה, ולמנות מומחה אחר תחתיו, בטענה, כי לא עיין כנדרש בחומר הרפואי, ולא ערך את כל הבדיקות הנחוצות לתובע. הבקשה נדחתה בהחלטת כב' השופטת ר.בהט מיום 1.2.07, במסגרתה נקבע, כי לא מתקיימת אף אחד מעילות הפסלות שנקבעו בפסיקה. ב"כ התובע חזר בסיכומיו על הבקשה לפסול את חוו"ד המומחה, בין היתר בהסתמך על חקירתו, ובטענה, שהתגלו סתירות מהותיות בין תשובותיו לשאלות ההבהרה, ועדותו בחקירה הנגדית. לא מצאתי, כי קיימות סתירות כאמור, או כי ייגרם לתובע עיוות דין, על רקע עדות המומחה. סבורני, כי אין כל עילה לפסילת חוו"ד המומחה, מה עוד, שהמומחה כבר נחקר, ובשלב זה, לא יטה בד"כ ביהמ"ש לקבל בקשה לפסילת המומחה (ור' א. ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה שלישית, עמ' 583). יתרה מזאת, היות שלא ניתן להוכיח קיום נכות גופנית, אלא באמצעות חוו"ד מומחה, הרי שמשמעות פסילת חוות דעת המומחה, אילו התקבלה הדרישה לענין זה, היתה כי לא ניתן לקבוע, שנגרמה לתובע נכות בתחום האורטופדי.

הנתבעות טענו בסיכומיהן, כי נוכח חקירת המומחה, ד"ר ברוך, נכון לקבוע כי לתובע נגרמה נכות רפואית בתחום הפסיכיאטרי, בשיעור 10% בלבד. כן טענו, כי הוכח שלתובע לא נגרמה כל ירידה ביכולות הקוגנטיביות, ועל כן, יש להפחית חלק זה מתוך הנכות הנוירולוגית שקבעה פרופ' כהנא, ולהעמידה על 5% בלבד. הנתבעות טענו גם, כי קיימת חפיפה מלאה בין הנכות הנוירולוגית שקבעה ד"ר כהנא בחוות דעתה, ובין הנכות הפסיכיאטרית.

לענין שיעור הנכות הפסיכיאטרית, טענו הנתבעות, כי מסקנות המומחה נשענו בעיקר על תלונות סובייקטיביות של התובע, ועל אבחנות של גורמים אחרים, שהסתמכו גם הם על תלונות התובע. כן טענו, כי בעת כתיבת חוות הדעת, לא עמד נגד עיני המומחה מידע חשוב בדבר תפקודו של התובע בתחומים שונים, לאחר התאונה. הנתבעות נשענו בטיעוניהן, על דברי המומחה בחקירתו, לפיהם בהנחות מסוימות, ייתכן ששיעור הנכות יפחת לכ-10% בלבד. סבורני, כי אין לקבל טענתן זו של הנתבעות. בחקירת המומחה ע"י ב"כ התובע, התברר, כי אותן הנחות בגינן עשוי היה המומחה לקבוע שיעור נכות רפואית קטן יותר, אינן מתקיימות בפועל. זאת, בין היתר, כאשר עולה ממסמכים שונים, כי סבלו של התובע לא נפסק, גם כאשר נסע לטיולים בחו"ל, וכי נדרשו התאמות שונות במקום עבודתו, על מנת לאפשר תפקודו בעבודה. המומחה התייחס גם לתפקודו של התובע במסגרת המשפחה, ולענין זה, נתמכה מסקנתו גם בעדות רעיית התובע, ממנה עולה, כי חרף מאמצים רבים של בני הזוג, הרי שתפקודו של התובע במסגרת משפחתו מאז התאונה, עדיין לקוי באופן משמעותי ביחס לתפקודו קודם התאונה. מחקירת המומחה עולה, כי נכותו הפסיכיאטרית של התובע, מסתכמת בשיעור שקבע בחוות דעתו, ולא פחתה עם חלוף הזמן.

סבורני, כי יש לקבל באופן חלקי טענת הנתבעות, לענין שיעור הנכות הנוירולוגית, ולקבוע, כי שיעור הנכות שנקבע בגין ירידה בכישורים קוגנטיביים, עקב התאונה, נמוך מן השיעור שנקבע בחוו"ד פרופ' כהנא, נוכח עדותה בפני בית המשפט -

בהתייחס לתפקודו של התובע בעבודתו עובר לחקירתה, העידה: דיברתי על אובדן זיכרון קל, אני לא יכולה להחליט בוודאות כי אני לא יודעת מה ההבדל בין מה שהוא עשה לבין מה שהוא עושה היום. הוא אמר לי שהוא עובד בהנהלת חשבונות במבדק פנים, הנהלת חשבונות זה דבר שצריך זיכרון טוב ולעשות חשבון. ההנחה שלי הייתה שהוא יכול לעסוק בהנהלת חשבונות. אם העבודה שלו דורשת אותו דבר והוא מסוגל לעשות את זה אז חל שיפור במצבו".

בהמשך העידה: "הוא עבר לעבודה חדשה בפברואר 09. כאשר הראתי לך בועדה זה סוג של קידום, השכר שלו הוכפל, הוא עצמו אמר את זה. עד פברואר 09 הוא ממשיך לעבוד בעבודה הקודמת. ועכשיו הוא מקבל קידום. האם לנוכח הדברים את לא רואה לנכון להפחית בקוגנטיבי?

ת:        לא דיברתי עם אנשי עבודתו

ש:       בהנחה שזה נכון, האם את מוצאת לנכון להפחית בעניין הקונגטיבי?